כשאתם מעלים תמונה לאינסטגרם, היא לא באמת שלכם. היא יושבת על שרתים של מטא, ומטא יכולה למחוק אותה, לחסום אתכם, או לסגור את החשבון מחר בבוקר בלי להסביר למה. Web3 הוא הרעיון שאפשר לבנות אינטרנט אחר, כזה שבו המשתמשים שולטים בנכסים ובנתונים שלהם, לא הפלטפורמות. זה לא מוצר שמורידים. זה כיוון. ואם מבינים אותו, הרבה דברים בקריפטו פתאום מסתדרים.
שלושה דורות של אינטרנט
- Web1, שנות התשעים: אתרים סטטיים, קריאה בלבד. האינטרנט היה עיתון דיגיטלי.
- Web2, מה שיש היום: כולם יוצרים תוכן, מעלים, מגיבים. אבל הפלטפורמות מחזיקות הכל, מוכרות את הנתונים שלכם למפרסמים וקובעות את הכללים לבד. הנתונים שלכם הם הסחורה.
- Web3, ההצעה החדשה: אותו אינטרנט אינטראקטיבי, אבל הבעלות על נכסים, זהות ותוכן חוזרת למשתמש, באמצעות בלוקצ'יין.
מה בפועל עובד אחרת
הבסיס הטכנולוגי הוא הבלוקצ'יין, מסד נתונים מבוזר שאין לו בעלים יחיד. במקום שרת אחד של חברה אחת, אלפי מחשבים מחזיקים את אותו מידע. מה שנרשם שם, אף חברה לא יכולה למחוק. מזה נגזרים כמה שינויים מוחשיים:
- בעלות על נכסים דיגיטליים: פריט שצברתם במשחק, דומיין, יצירה, כל אלה יכולים לשבת בארנק שלכם ולא בחשבון אצל חברה. הפלטפורמה נסגרה? הנכס נשאר.
- הארנק הוא הזהות: במקום "התחברות עם גוגל", מתחברים עם הארנק. אין סיסמה אצל אף אחד, ואין חברה שיכולה לנעול אתכם בחוץ.
- כסף מובנה: תשלומים והעברות ערך הם חלק מהרשת עצמה, לא תוסף של חברת אשראי.
- ממשל משותף: פרויקטים מנוהלים ב-DAO (ארגון מבוזר), שבו מחזיקי טוקן מצביעים על החלטות, במקום דירקטוריון שמחליט לבד.
מה כבר קיים היום, לא בתיאוריה
- DeFi: שירותים פיננסיים, הלוואות, המרות, ריבית, שרצים על קוד פתוח בלי בנק באמצע.
- NFT ונכסי משחק: שוק לבעלות דיגיטלית שניתנת להוכחה, ששרד את הבועה והתכווץ לשימושים אמיתיים יותר.
- דומיינים מבוזרים: כתובת כמו שם.eth שהיא שלכם לצמיתות, במקום שכירות שנתית מרשם דומיינים.
- סטייבלקוינים: דולר דיגיטלי שנע ברשת תוך שניות, אחד השימושים הצומחים בעולם, כולל למי שבכלל לא מתעניין בקריפטו.
הביקורת, והיא רצינית
הגינות מחייבת להציג גם את הצד השני, כי ל-Web3 יש פער גדול בין ההבטחה למציאות:
- חוויית שימוש קשה: ארנקים, עמלות גז, כתובות ארוכות, ואפס סליחה על טעויות. שליחה לכתובת שגויה היא כסף אבוד. Web2 פשוט נוח יותר, בינתיים.
- ביזור על הנייר: חלק גדול מהפרויקטים "המבוזרים" נשלטים בפועל על ידי קרנות הון סיכון ומייסדים שמחזיקים את רוב הטוקנים. החלפנו תאגיד בתאגיד עם סיפור יפה יותר.
- שער כניסה ריכוזי: רוב האנשים ניגשים ל-Web3 דרך בורסות ואפליקציות מרכזיות. הביזור מתחיל אחרי שער שהוא Web2 לגמרי.
- ספקולציה: הרבה מהרעש סביב התחום הוא מסחר בטוקנים, לא שימוש במוצרים.
מילון כיס לשיחות על Web3
- dApp: אפליקציה מבוזרת. נראית כמו אתר רגיל, אבל הלוגיקה והנכסים שלה על הבלוקצ'יין.
- חוזה חכם: תוכנה שרצה על הרשת ומבצעת כללים אוטומטית. הבסיס לכל dApp.
- גז: העמלה שמשלמים לרשת על כל פעולה. משתנה לפי עומס.
- טוקן: נכס דיגיטלי שחי על רשת קיימת. מטבע (coin) הוא הנכס המקורי של הרשת עצמה, כמו ETH באתריום.
- Mint: יצירה של נכס חדש על הרשת, מטוקן ועד NFT.
איך מבדילים פרויקט Web3 אמיתי מסיפור יפה
אם אתם בוחנים פרויקט בתחום, בין אם כמשתמשים ובין אם כמשקיעים, השאלות הנכונות הן משעממות בכוונה:
- יש משתמשים אמיתיים, או רק מחזיקי טוקן שמחכים לעלייה? פעילות יומית אמיתית היא המדד, לא גודל הקהילה בטלגרם.
- מה קורה למוצר אם הטוקן יורד 90%? אם התשובה היא "הכל מת", אין שם מוצר, יש שם טוקן.
- מי באמת שולט? בדקו מי מחזיק את רוב הטוקנים ומי יכול לשנות את הקוד. הרבה "ביזור" נגמר בשלושה ארנקים של המייסדים.
- יש הכנסות? פרוטוקולים בוגרים גובים עמלות אמיתיות ממשתמשים אמיתיים. זה קיים, וזה נדיר.
לאן זה הולך מכאן
הכיוון המסתמן הוא פחות מהפכה, יותר חלחול. הסבירות שפייסבוק תוחלף מחר ב-DAO נמוכה. הסבירות שהתשתית הפיננסית תאמץ חלקים מ-Web3 בשקט, גבוהה, וזה כבר קורה: סטייבלקוינים מגלגלים היקפים שמתחרים ברשתות תשלום מסורתיות, מוסדות בוחנים הנפקת נכסים מטוקנים על בלוקצ'יין, והארנק הדיגיטלי הולך להיות מוצר שגם סבתא תשתמש בו, בלי לדעת שיש שם בלוקצ'יין. המנצחים הגדולים של Web3 כנראה לא ייקראו "פרויקטי Web3" בכלל.
אז מה עושים עם זה
לא צריך "להאמין ב-Web3" כדי להבין אותו, ושווה להבין אותו כי חלקים ממנו כבר מחלחלים למערכת הרגילה: בנקים בוחנים נכסים מטוקנים, חברות תשלומים מאמצות סטייבלקוינים, ומדינות בונות מטבעות דיגיטליים. הדרך הטובה להרגיש את זה היא ניסיון קטן: פתחו ארנק, התחברו איתו לאפליקציה מבוזרת אחת, ותראו איך מרגישה התחברות בלי חשבון וסיסמה. עשר דקות של התנסות שוות יותר מעשרה מאמרים.
חזרה לבלוג